fbpx
Like this post

למתכון מנצח צריך רק 2 מרכיבים –  "דוד ויוסף"

מערכת FASHANGA | אופיר רוזנבלום | פורסם 07.08.19 08:00


אחרי מסעדת יוקרה מצליחה, נסיונות שלא צלחו להתרחב מחוץ לגבולות  הארץ והבנה שאין כמו ישראל – דוד אלמקיאס ויוסף שטרית ממשיכים לדהור קדימה בכל הכח ובימים אלו חוגגים השנה ציון דרך משמעותי בקריירות המשותפות, בחגיגות עשור למסעדה הידועה "דוד ויוסף דאון טאון".
בעולם שבו לפעמים תחום המסעדנות הופך למלחמת הישרדות יום-יומית, הם מתארים כיצד הם ממשיכים לכבוש את המטבח הישראלי ומשאירים כרגע את החלומות על ניו-יורק בצד.
לעיתים הצמד מבשלים בבית ראש הממשלה אבל לא עושים מזה עניין ואף מצטנעים בנושא.

"חצי חיוך" | צילום: חגאי שלום

ידוע לכולם שתחום המסעדנות בארץ נחשב לקשה במיוחד, והנה, אתם חוגגים עשור למסעדת "דוד ויוסף" וממשיכים להתרחב. מה הסוד?
"אין סוד. אין ספק שזה תחום לא קל. הבירוקרטיה בארץ מאוד מקשה על העשיה, אם זה בהעסקת עובדים זרים, מיסוי גבוה או עלויות של חומרי גלם. אם לא זורם לך דם בעורקים של תשוקה למסעדנות אתה תקרוס. זו מלחמה יום-יומית כי מגיע שלב שבו אתה נאלץ להפסיק לבשל והופך למנהל עסק, כדי לשרוד ולהביא כסף הביתה. מי שלא חי את זה לא יכול להתקיים."

זוג שעובד בעולם הקולינריה ביחד כל כך הרבה שנים זה לא מראה נפוץ. איך מסבירים את החיבור החזק בתחום כל כך אינטנסיבי "יש לנו שותפות מאוד טובה" מספר דוד. יוסי היה טבח שלו לפני עשר שנים וכבר אז נוצרה בניהם הכימיה. "אנחנו הפכים ולכן זה עובד. המציאות כמובן לא ורודה ותמיד יש חיכוכים, אבל אנחנו יודעים לשים את האגו בצד ולהתמקד במה שחשוב. זה העסק שלנו מאלף ועד טף. באנו לעבוד, ובגלל זה המסעדה פועלת כבר עשר שנים."

"בזמן אמת" | צילום: חגאי שלום

איזה משיתופי הפעולה שלכם אתם הכי אוהבים?
"אין ספק שאת "דוד ויוסף" כאן במונטיפיורי במיקום הנוכחי. לפני שנתיים החלטנו לסיים עם העסק שלנו ברמת גן. השארנו את זה לשותפים, כי היו יותר מידי אנשים מעורבים ואנחנו מעדיפים להימנע מויכוחים. ברוסיה לקחנו חלק בשתי מסעדות וייעצנו שם, אבל הקהל הרוסי הוא קהל מאוד לא קל, במיוחד כשמדובר בעסקים. אחרי כמה חודשים של עשיה שם, ובדיוק ב"מאני טיים" כשהכסף היה צריך להתחיל לזרום, עשו לנו תרגיל ואנשים נעלמו עם הכספים.
היינו צריכים לפתוח בנוסף מקום בניו-יורק, והגענו למסקנה שאין אפשרות לתפעל מקום בחו"ל ולא לקחת בו חלק מאה אחוז. בסופו של דבר זו המדינה שלנו ואנחנו אוהבים אותה מאוד. אין כמו הקהל בתל אביב".

מה המנה הנבחרת שלכם כאן ב"דוד ויוסף"?
"זה כמו לשאול איזה ילד אתה הכי אוהב".

"המנה הנבחרת" | צילום: חגאי שלום

בעולם של היום הדרך להצלחה קצרה מבעבר. האם זה מקומם אתכם שכתוצאה מעולם המדיה והריאלטי יש זירוז תהליכים שעשוי לדחוק הצידה אנשים שעברו שנים של עבודה קשה?
"כל מסעדה חדשה שנפתחת פוגעת באחרים וזה לא בהכרח קשור לריאלטי. בתל-אביב יש המון תחרות. היום כל בר מוסיף לתפריט קצת אוכל ולאנשים זה מספיק. אז במקום להגיע לאכול במסעדה אנשים יוצאים לבר כשהאוכל שם הוא על תקן אווירה."

מאז "דוד ויוסף" אתם עובדים על מקומות חדשים שמציעים אוכל רחוב. מה גרם לכם לכוון לשם?
"נכון. החודש פתחתנו את "פיתה מונטנה" בנמל תל-אביב שמציעה אוכל רחוב, ובאוגוסט עתידה להיפתח גם ה"בייקריה" ברמת אביב שהיא שיפודיה ומאפיה במתחם אחד. היום קשה מאוד לתפעל מסעדה של "פיין דיינינג". מדובר בהעסקה של עשרות עובדים ואופרציה קשה ומתסכלת, שדורשת השקעה ראשונית של ארבעה-חמישה מיליוני שקלים. ההחלטה שלנו נובעת משיקולים כלכליים וגם מהרצון לחזור להתעסק באמת באוכל."

"כמה צבעוניות במנה" | צילום: חגאי שלום

איפה אתם בעוד עשר שנים מהיום?
"אנחנו לא יודעים איפה אנחנו מחר בבוקר. מה שבטוח עושים אוכל כאן בישראל".

מסעדת "דוד ויוסף" מונטיפיורי, 21 תל אביב-יפו 


זירת הקולינריה: "מועדון סעודת האבירים"| עורכת: תהילה שמירמראיינת: אופיר רוזנבלום | צילום: חגאי שלום | מיקום צילומים: "דוד ויוסף" | משרד יחסי הציבור והפרסום: "שמיר יחסי ציבור", "בנק הפתרונות"

אהבת?
Like this post

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *