שלום לכן, אני ילנה בלואוס בת 22 מאזור המרכז. אני אוהבת אופנה, נושמת אותה, חושבת עלייה ומדברת בשפה שלה. ולמעשה אופנה לפעמים מטשטשת את המגבלה שיש לי.

Like this post

היי בנות מהממות ומיוחדות (גם הבנים שביניכם)!

מקווה שלא שכחתן אותי..

הנה אני כאן חוזרת בביג טיים, אחרי שהתאוששתי ממחסום כתיבה. ועל כך ניתן ללמוד שאני אנושית ולא מושלמת ובטח שלא אלילה:)

בכתבה זאת אני אדבר על החוויה שלי במהלך השנה בפשנגה. אומנם עבר קצת יותר משנה אבל כל עוד אני מתייחסת לזה, אז זה בסדר לגמרי.

תמיד פחדתי להיכנס לכל מיני קהילות נוספות חוץ מ"א.נשים עם מוגבלויות". אולי לא יהיה מכנה משותף, אולי לא יקבלו אותי, אולי זה יהיה מוזר ואפילו קצת מוגזם מצידי. כאילו, מה הקשר ביני לבינם? עד שהגיע היום הזה שבו הבנתי שיש בי עוד צדדים, שאני לא שייכת רק לקהילה הזאת. וכדי להראות זאת לאנשים האחרים, אני אהיה חייבת להשתייך לעוד מקומות.

אחת החברות שלי שידעה כמה שאני אוהבת אופנה ומתעסקת בה וכמה שאני אוהבת לכתוב, שלחה לי את הקישור לאתר פשנגה. שתי אהבות במקום אחד, כך חשבתי בראשי. אהיה כנה איתכן ואגיד שהיה רגע של היסוס. כל מיני חששות כמו איך יקבלו אותי, על מה אני אכתוב אם אני לא מנוסה מספיק, מה לגבי המחסום הכתיבה שמופיע אצלי לפרקים והאם אני אצליח לכתוב ואפילו לנהל בלוג שלא יהיה קשור להתמודדויות שלי עם המגבלה ביומיום.

ואז, אמרתי לעצמי "תנסי, מה אכפת לך? מקסימום לא ילך.." דבר שאימא שלי תמיד אומרת לי וכנראה שזה נחרט אצלי בזיכרון.  אז התקשרתי למספר הטלפון שהיה רשום בקישור. באותו הזמן  נלחמתי בדחף הזה של לנתק את הטלפון עוד לפני שיענו לי, כי דיבור שלי לא מובן ואז זה סתם יגרום לאי נעימות לשני צדדים. אבל לא, כנראה המוח שלי היה מספיק עיקש כדאי שאני אמשיך להיות בטלפון.  השיחה הייתה ממש זורמת והפתיעה אותי לדעת שיש אנשים סבלניים ומקשיבים גם כשזה נעשה דרך הטלפון. זה מראה על פתיחות והכלה שממש מחממות את לב.

והשאר הוא היסטוריה

פשנגה גרמה לי להרגיש שיש לי קול ששווה להקשיב לו, שיש לי במה שאני לא צריכה לפחד להתבטא בו, שיש לי למי לפנות בשעת התייעצות ושאני יכולה להיות האני האמיתית וזה אמור להספיק. 

אחרי שנה וקצת אני יכולה בוודאות מלאה שאני כבר לא מפחדת. אני גם מרגישה שקיבלתי את הביטחון ואת האמונה בעצמי וביכולותיי עקב ההצטרפות שלי לקהילה המיוחדת שכזו. היא לימדה אותי שדווקא הכנות והפשטות זה מה שהופך את הבלוג שלי לשונה ומיוחד וזה ממש לא מתוך שחצנות.

אני רוצה גם להודות לכל הבלוגריות ולכל הצוות שפתחו את הלב ואת הראש ונתנו לי מקום להביע את עצמי.

מקווה שנהנתן..

אוהבת XOXO

עד לפעם הבאה…

אהבת?
Like this post

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *